דישל רוסטיסלב נ' טריידן אין דיל 2001 (2002) בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך של 19,000 ₪ בסדר דין מהיר. התובע עשה עם הנתבעת עסקת החלפה של רכבים (טרייד אין) כאשר הוא מוסר לנתבעת את רכבו מסוג אופל שנת ייצור 1995, שהוערך על ידי התובעת בשווי של 20,000 ₪. לכך הוסיף התובע עוד 60,000 ₪. בדרך של לקיחת הלוואה בסך של 58,000 ₪ והשלמת החסר. בתמורה התובע קיבל רכב מסוג סוזוקי לאונה שנת יצור 2005 (להלן: "הסוזוקי").

התובע השיב את הסוזוקי לנתבעת כי התברר בדיעבד שהיא לא הייתה תקינה ובמקומה הוא הסכים לקבל רכב פורד שנת ייצור 2002 שמחיר מחירון שלו 61,000 ₪. לטענת התובע היה על הנתבעות להשיב לו את ההפרש, 19,000 ₪ וכך הוסכם אך לא בוצע. התביעה בפני היא על סכום ההפרש.

2.הנתבעת חולקת על כל חבות לטיב הסוזוקי ולטענתה התובע הופנה למכוני בדיקה. ככל שלא נמצאו הליקויים בזמן אמת האחריות היא למכון הבדיקה. נטען כי היא לא הייתה שותפה להחלטה להחליף את הסוזוקי ברכב אחר. מכל מקום ההחלפה הייתה לאחר תשעה חודשים כעסקת טרייד אין חדשה. נטען כי שווי הסוזוקי פחת ב- 9 חודשים, התווסף יד, הסוזוקי הייתה במקור מחברת ליסינג והפורד שנרכשה במקומה הייתה מבעלות פרטית.

הנתבעת טוענת כי ההפסד, ככל שהיה בין הסוזוקי לפורד הוא על חשבון התובע. לשון אחר, התובע הסכים לעסקה, מטעמיו, למרות הפערים בין המחירים. בין היתר כי הנתבעת סייעה בידו להקטין את ההלוואה שהתובע נטל מחברת פמה.

3.בתצהיר עדות ראשית העיד התובע כי רכש את הסוזוקי על סמך הצהרה מטעם נציגי הנתבעת כי מצב הרכב מעולה ללא תאונות וללא תיקונים.

על בסיס הצהרה זו הוא לקח את הרכב. מטעם הנתבעת העיד סעיד גולן שהפנה לסעיף 8 להסכם בין הצדדים כי הרכב נבדק אך הוא לא היה יכול להעיד כי הרכב נבדק מראש ובכלל בפועל. הוא גם הסכים שהוא לא ביצע את העסקה ולא היה בקשר עם התובע (עמ' 12 לפרוטוקול). לא ניתן הסבר מדוע מי שכן עשה את המשאים ומתנים והחליף דברים עם התובע לא בא להעיד. דבר המעלה חשש שעדותם הייתה סותרת את הגרסה של הנתבעת [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 (1980)].

4.הכלל כי יזהר הקונה ביחסים בין עוסק לצרכן לא חל יותר בדיני החוזים והוא הוחלף בחובת הגילוי [רע"א 8733/96 לנגברט נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה (1) 168 (1999); סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999].

המצהיר מטעם הנתבעת טען כי כל שהנתבעת עשתה בהתייחס לסוזוקי הוא למכור לתובע רכב שנרכש על ידה מאחר מבלי להכיר את הרכב ולכן התובע נשלח לבדוק את הרכב במכון הבדיקה. אך בפועל התברר כי העד מטעם הנתבעת לא היה יכול לאשר שהתובע הופנה לבדיקת הסוזוקי מראש במכון הבדיקה. כאמור, התובע טוען שלא נשלח למכון בדיקה.

הנתבעת היא עוסק ועל כן היא חבה חובת גילוי כלפי התובע. בנוסף התברר כי בפועל העד מטעם הנתבעת לא היה יכול לשפוך אור לגבי בדיקת הסוזוקי ע"י התובע, בעת רכישתה. כל שהיה בידו להצביע היה על סעיף 8 להסכם זיכרון דברים כי התובע חתם על ההסכם לאחר שבדק את הרכב במכון בדיקה.

התובע ואשתו העידו שנציגי הנתבעת יצרו רושם כי מדובר ברכב במצב מכאני מצוין וגם כי קיימת לרכב אחריות. התובע העיד כי הוא ביקש לקחת את הסוזוקי לבדיקה ואמרו לו שאין צורך כי הרכב במצב מעולה (עמ' 2 לפרוטוקול). אמירה זו לא נסתרה.

5.הנתבעת טוענת כי התובע חזר עם הסוזוקי אחרי 9 חודשים וע"כ ייתכן והליקויים קרו אז. התובע העיד כי אחרי חודשיים הטמבונים יצאו החוצה אך הוא המשיך לנסוע עם הרכב. אחרי 5 חודשים התחילו בעיות עם הגיר והוא נסע לנתבעת ונאמר לו שהם לא מתקנים את הגיר ואם הוא רוצה שיוסיף עוד כסף (עמ' 4 לפרוטוקול). אני מאמינה לתובע מפני שהנתבעת לא העידה את העד שהיה יכול לסתור את כל גרסת התובע.

6.השתכנעתי כי הנתבעת מכרה לתובע את הסוזוקי שהיא לא בדקה לפני הרכישה מצד ג' ולפני שהיא מכרה את הרכב לתובע. אני מאמינה לתובע כי הובטח לו שהרכב תקין ובמצב מכאני מעולה כדי לרפות את ידיו שלא יבדוק את הרכב. השתכנעתי כי הליקויים בממכר קדמו את העסקה עם התובע. השתכנעתי כי הנתבעת החליפה לתובע את הסוזוקי לרכב הפורד תוך הבטחה להשיב לו את ההפרש, בגלל הליקויים, ולא כעסקת טרייד אין חדשה.

7.מכל הטעמים במצטבר אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע 19,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.04.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: